אברך שעובד בעריכה תורנית, הדרך במקצוע זה היא, שאנשים שרוצים לחבר ספרים פונים למכונים שיש תחתם עשרות עורכים, והם מחפשים עורך שפנוי לעבודה זו, ושכמובן מתאים לזה, ומטילים עליו את המלאכה הזאת, והנה אברך זה קיבל חומר מהמכון שיכתוב ספר על פרשיות התורה של איש חשוב אחד, והתחיל בזריזות במלאכתו.
אחר שסיים כמה פרשיות [שהיא עבודה די נכבדה] הכניס את מה שכבר הספיק למכון שתשלח את זה למזמין, והם אכן העבירו את זה לבעלים לבקר את המלאכה.
אלא שהמזמין ממש לא היה מרוצה, לא מסגנון הכתיבה שלטענתו לא היתה תקנית בלשון, כך גם המראי מקומות לא היו מדוייקים, ואף בהבנת התוכן היה לו טענות. מאידך המכון עצמם כששלחו לעורך את טענותיו של הלה מסרו לו שלדעתם הוא כן עשה עבודה טובה, אבל הם שולחים לו את מה שההוא טוען.
והנה, טענת הלה היא שלפי התוצאה שאינו מרוצה מעבודתו, אפשר לומר שהוא כלל לא הזמין עבודה כזו, וכאילו זה יורד לשדה חברו, שיש לדון האם יש לו שבח, או שצריך לעשות הכל מההתחלה וכדו'. אולם מצד שני יש לדון האם צודק, כי סוף כל סוף הוא שכר אותו, ולמרות שיש לו טענות, אז הוא יכול לבקש שיתקן אבל זה לא ביטול הקציצה, ובפרט אולי שיש לומר שכשמזמינים עורך התוצאה מוגדרת לפי ערך העורך, [בשונה ממזמין בעל מלאכה לתקן מזגן שככל שהמזגן לא תוקן אזי לא עשה את מלאכתו – כאן אם עשה לפי הבנתו ודעתו אז הוא עשה משהו מושלם לפי דעתו], וא"כ אפשר שחייב לשלם לו הכל.
עוד יש לדון מצד כך שיש כאן ממוצע, האם נאמר שהוא שוכר את המכון, והמכון שוכר אותו, וא"כ הנידון הוא לגבי המכון, ובפרט שהם טוענים שהוא כן עשה טוב, אז מגיע לו הכל כדינא. או נאמר שהמכון הם רק שליחים לשכור אותו, ואז אולי הדין כן כנ"ל.