מעשה שהיה בתלמוד תורה שהמנכ"ל לא היה מפקיד לקרן השתלמות במשך שנים, לאחר שמלמדים הפצירו בו שכן יכניס הוא סיכם איתם שהוא מכניס להם קרן השתלמות מקופת הת"ת במלואן [בשונה מכל מקום שרבע מזה מגיע ממשכורת המלמד] אבל סיכם איתם שרק הרווחים של הריביות יהיו שלהם, אבל את הקרן יחזירו לו בבוא הזמן, והוא החתים את המלמדים על הסכם זה. אלא שבמשך השנים הבאות נכנסו עוד מלמדים ואיתם הוא לא סיכם כך והחתים אותם כנ"ל אלא בסתמא הכניס להם את הקרן השתלמות. כעת התפתחו שינויים שונים במשכורות המלמדים שחלק מהם מקבלים משכורת ממשרד החינוך ששם משלמים קרן השתלמות כמו שמקובל בלי תנאים והסכמים וכו', על כן פנו שאר המלמדים שכן מקבלים משכורת כמו פעם בבקשה שיקבלו קרן השתלמות כמו שמקובל. המנכ"ל הסכים אך אמר שמעתה הוא יעשה כן אבל הוא תובע את הקרן שהוא הכניס במשך השנים עפ"י ההסכם, ואם הם מסרבים לתת לו כמו ההסכם, אז הוא תובע לכה"פ את הרבע שאמור היה להגיע ממשכורות המלמדים + הרווחים מהריביות של זה. עכשיו טוען מלמד שהצטרף באותה שנה שבו לא החתים המנכ"ל את המלמדים החדשים שכיון שהוא לא חתם על הסכם כזה ונכנס לו קרן השתלמות בסתמא, שהוא לא כפוף להסכמים שחתם עם המלמדים הוותיקים, והוא רוצה להחזיר רק את הרבע של הקרן (שבכל מקום מגיע ממשכורות המלמדים כאמור) בלי הרווחים שלה לקופת הת"ת, האם דבריו נכונים, או שמא כיון שידע שהמלמדים הוותיקים חתמו על הסכם כזה הוא גם כפוף לזה? וכן האם המנכ"ל צודק מדינא בלא הסכמים כשטוען שהרווחים של הרבע של המלמדים שייך אליו, שכן המלמדים גם יטענו שהם היו מפקידים זאת מכספם ומרוויחים מזה?