החזרת עגלה אחרת לסופר

יש לכם שאלה בדיני חושן משפט וריבית ?

פנו כאן וקבלו מענה בדוא"ל

השאלה תועבר לאחד ממורי ההוראה והרבנים המשיבים שליט”א וייעשה מאמץ לתשובה בהקדם.

אנו נשלח את התשובה אל הדוא”ל שמסרת (נא בדקו גם בתיבת הקידו”מ / ספאם) לא כל התשובות מתפרסמות באתר.

שאלה

לקחתי עגלה מסופר ולא החזרתי אותה לסופר למחרת הלכתי ברחוב וראיתי עגלה של אותו סופר והחזרתי את העגלה, האם אני צריך לחפש גם את העגלה שלקחתי או שכבר החזרתי את הגזילה.

תשובה

עיין הנה בודאי שאסור היה לו לקחת את העגלה מהסופר ועובר בכמה איסורים וגורם הפסד רב לסופר ורק מסיבות של שיווק ופרסום שרצונם להראות ידידותיים ונדיבים בעיני הלקוחות שיקבלו מהם את מלוא השירות והנוחות בזמן הקניה כמקובל אצל המתחרים בשווקים, לכן לא כדאי להם לעשות ענין מדבר זה, ואינם פועלים בדרכים מאיימות, ועל כן מבואר בשו”ת נהרות איתן (ח”ו סימן כב) שיש אופנים שאפשר להחשיבם כאבידה מדעת, שהרי הבעלים יודעים שהעגלות נלקחות בקביעות על ידי לקוחות שאינם הגונים, ויאוש לא מהני כיון שחזותם מוכחת עליהם ובאמת לפעמים הם משתדלים למצוא חלק מהעגלות האבודות לצמצם הנזק, ועל כן אינו צריך להשיב או להודיע לבעלים על מקומה כיון שיודעים שעגלות אלו נמצאות במקומות אלו ויכולים לאספם כשירצו. אכן, אם העגלה נמצאת במקום שניכר שגנבו אותה מהבעלים או שמוסתרת במקום שקשה למצוא אותה, צריך להודיע לבעלים על מקומה, ויכל להודיע בטלפון בלבד, ובפרט אם אינה לפי כבודו וכו’. עכ”ד יעו”ש. ומבואר בשו”ע (סימן שס סעיף א) דאע”ג דכל הגוזל חייב להחזיר הגזילה עצמה שנאמר: והשיב את הגזילה אשר גזל (ויקרא ה, כג), מ”מ אם אבדה או נשתנית, משלם דמיה. יעו”ש. ובנידון דידן שאבדה העגלה שהוא גזל חל עליו החיוב לשלם דמיה. ובאופן שהעגלה שמצא היא באותו מצב כמו העגלה שלקח בלי רשות נראה בפשטות שאכן מקיים בזה מצות השבה בכך שמחזירה למקומה, וכמו שנראה מדברי מרן (סימן שנה סעיף א): הגונב חפץ מבית חבירו והחזירו למקומו, ולא ידעו הבעלים שהחזירו, אם ידעו הבעלים שנגנב מהם, אף על פי שהחזירו הגנב, לא נפטר וכו’. יעו”ש. ובנידון דידן ברור שהבעלים או האחראים לא מתעדכנים על כל עגלה מה המצב שלה ואם היא נמצאת או לא אלא שיודעים באופן כללי שיש גניבות, ועל כן בנידון דידן חשיב כלא ידעו, ועל כן יכל לצאת ידי חובת השבה בכך שמחזיר את העגלה למקומה. ונראה דתלוי במחלוקת הפוסקים אם אבידה מדעת חשיבא הפקר או לא, דלפי הרא”ש (ב”מ פ”ב סימן ח) והרמ”א (סימן רסא סעיף ד) דאבידה מדעת חשיבא הפקר, הרי יכל לזכות בזה ובכך שהחזיר קיים מצות השבת הגזילה. אמנם לפי הרמב”ם (פי”א מהל’ גזילה הי”א) ושו”ע (סימן רסא סעיף ד) דלא חשיבא הפקר כל עוד לא ידוע בפירוש שהפקיר, לכאורה לא קיים מצות והשיב את הגזילה, היות ועדיין העגלה ברשות הסופר, אלא שלפי דברי הנתיבות (סימן רסא ביאורים ס”ק א) שכתב שגם לדעת הרמב”ם דאין ליטול אבידה מדעת מ”מ אחר שנטלו הוא שלו, בנידון דידן יכל לקחת את העגלה לעצמו וא”כ חשיב שקיים מצות והשיב.

ועל כן למעשה ברור הדבר שאם ידוע היכן נמצאת העגלה שהוא לקח הוא צריך להחזיר אותה, אך אם היא נאבדה והוא ראה ברחוב עגלה של אותו סופר תלוי הדבר היכן נמצאת העגלה, דהיינו אם היא במקום קרוב שיכולים הבעלים להגיע אליה וניכר עליה שם הבעלים אין חיוב השבה דחשיב כאבידה מדעת, ועל כן אם השיב את העגלה למקומה והיא באותו מצב של העגלה שהוא לקח קיים מצות ‘והשיב’. ואם העגלה מוסתרת במקום שקשה למצוא אותה נראה שלא יוצא בזה ידי חובת מצות והשיב את הגזילה שהרי יש כאן חיוב מצד מצות השבת אבידה, ואף במקום שפטור להשיב בעצמו ורק מודיע על מקומה, הרי בזה שמשיב הוא עושה לפנים משורת הדין, ומקיים מצות השבת אבידה בהידור, אך השבת הגזילה הוא לא מקיים רק באופן שאין עליו חיוב להשיב מצד השבת אבידה.

רוצים להשאר מעודכנים?

הרשמו עכשיו לרשימת תפוצה