האם מותר לתבוע פיצויים מחברת תחבורה ציבורית

יש לכם שאלה בדיני חושן משפט וריבית ?

פנו כאן וקבלו מענה בדוא"ל

השאלה תועבר לאחד ממורי ההוראה והרבנים המשיבים שליט"א וייעשה מאמץ לתשובה בהקדם.

אנו נשלח את התשובה אל הדוא"ל שמסרת (נא בדקו גם בתיבת הקידו"מ / ספאם) לא כל התשובות מתפרסמות באתר.

שאלה

האם אפשר לתבוע את התחבורה הציבורית על אוטובוס שלא הגיע או איחר אפי' שעל פי דיני התורה של גרמא אין היתר, אני שואל שיהיה היתר כיון שיש הסכם בין המדינה או משרד התחבורה לבין החברה המפעילה את התח"צ לתת שירות לציבור בתנאים מסויימים, ואם כן כיון שיש התחייבות מצד החברה המפעילה לתת שירות, וכן יש הסכם שבין משרד התחבורה לבין החברה המפעילה לתת פיצוי למי שמוצא עצמו נפגע מהתנהלות לא תקינה, אולי יש מקום להתיר לתבוע את החברה בגין עגמת נפש ו/או נזק שנגרם לנוסע מחמת שהאוטובוס לא הגיע/לא עצר בתחנה?

תשובה

ראשית לכל, ברצוננו לברר את המקור ההלכתי לאפשרות התביעה של הנוסעים אודות איחור האוטובוס וכן האם יש להם טענה ממונית כנגד החברה. לאחר הבירור ההלכתי, בימינו קיימת תקנה ממשלתית אודות פיצוי הנוסעים על איחור האוטובוס וברצוננו לברר האם מבחינה הלכתית אנו יכולים לדרוש פיצוי זה, ויתר על כן, במידה ויכולת תביעת הפיצוי היא דווקא על ידי ערכאות האם פניה למוסד זה מותרת לטובת הפיצויים.
המקור ההלכתי
המרדכי (מסכת סנהדרין, סימן תשז) דן אודות פלוני שאמר לחבירו שילך עמו למקום מסוים, כתוצאה מההבטחה פלוני הוציא הוצאות, בסופו של דבר, החבר לא הלך עמו וכעת הוא דורש מהחבר את חיוב ההוצאות. רבינו מאיר חייב את החבר על ההוצאות מחמת אי קיום הבטחתו.
כעת, ברצוננו לדון אודות טעם החיוב, וכן לבחון האם דברי המרדכי מקבילים לאפשרות התביעה של הנוסעים על פיצוי מחמת איחור האוטובוס.
בטרם נתבונן בטעמי החיוב, נבחן את המקרה שלפנינו, לנוסעים יכולות להיות שתי טענות, האחת, תשלום על הוצאות הכרטיס (ייתכן הוצאות נלוות – כדוגמת דמי הנסיעה עד לתחנה וכו'), והשנייה, תשלום על הפסד ממון (וודאי) בעקבות תכנון עתידי בעת ההגעה למקום היעד. אם כן, בדברי המרדכי עולה שכאשר פלוני שהסתמך על חבירו והגיע למקום המיועד בגפו, החבר מתחייב בהוצאות הנסיעה שלעניינינו נגדיר אותן כהפסד וודאי, ואם כן, בתביעת הנוסעים שלהם שתי טענות (המופיעות לעיל) עלינו לבחון האם הפסדם הוא הפסד וודאי.
כעת, נבחן את טעם החיוב המובא בדברי המרדכי, בדברי האחרונים מצינו מחלוקת אודות חיוב זה.
טעם א' – מדין גרמי הגר"א (סימן יד אות לא) כתב "דדמי למסרב וחייב כנ"ל, וצריך עיון". עכ"ל.
הגר"א שם (אות ל) ביאר, כי מסרב חייב מדין גרמי, כדעת הריצב"א תוד"ה 'זאת' (מסכת בבא בתרא, דף כב:) שסובר שמעיקר הדין גרמי דינו כגרמא, והמזיק בגרמא פטור, אלא שבמקום שהנזק מצוי ורגיל לבא, קנסו אותו חכמים לשלם, כדי שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בגרמא. ומסרב לבוא לדין נחשב לנזק שכיח, וחייב מדינא דגרמי. וסובר הגר"א שגם האומר "לך ואני אבוא אחריך" חייב מדין גרמי. כי יש להגדירו כנזק שכיח, ויש לדמותו לדין מסרב. וכן כתב בספר נתיבות המשפט (סימן ר' בביאורים ס"ק יג) שסיבת החיוב – מדין גרמי.
טעם ב' – מדין ערבות והתחייבות טעם החיוב מדין ערב. דהיינו, שהיות וצד אחד הוציא הוצאות על פי הבטחתו של הצד השני, שיבוא אחריו, הרי זה חייב מדין ערב, ככל ערב שהמלווה מוציא מעות על פיו. הר"ן (מסכת קידושין, דף ד:) שהביא דעת הראשונים דבאומר לחברו "זרוק מנה לים ואתחייב לך", חייב מדין ערב, כיון שסמך ועשה על פי דיבורו של חברו.
טעם ג' – מדין מזיק בידים בדברי נתיבות המשפט (סימן רלב ביאורים אות י') מבואר שהוא מדין מזיק בידיים.
הנפקא מינה העיקרית בין הטעמים היא כאשר הגורם המבטיח ביטל את הגעתו מחמת אונס. אם החיוב הוא דין גרמי אזי פטור באונס, אך אם החיוב הוא מדין ערב אפשר שחייב אף על פי שנאנס וכן הדין אם נגדירו כמזיק.
הכנסת הגדולה (סימן יד) כתב בשם תשובת הרמ"א (סימן יב) בדין "לך עמי ואבוא אחריך" דאפילו היה אנוס בדבר צריך לשלם לו ההוצאות. ובספר ישועות ישראל (סימן יד) כתב לדחות ראייתו מתשובת הרמ"א, והעלה שבאונס פטור.
לעניינינו, אם נאמר שהנוסעים הסתמכו על הגעת האוטובוס ולכן הוציאו הוצאות לרכישת כרטיס וכן תכננו אירועים מסוימים בהגעת למקום היעד, אפשר שאיחור האוטובוס הגורם להפסד ממון אצל הנוסעים מקביל לדין 'לך ואבוא אחריך', אלא שיש לבחון את תביעת הפיצויים למול טעמי הדין. אם נאמר שהטעם הוא משום דינא דגרמי, יש לבחון את שכיחות האיחורים בקו זה או בחברה זו, אם יתברר שאוטובוס זה מאחר חדשות לבקרים יש צד לחייבו כדין קנס במקרה שכיח, ומאידך, אם החיוב הוא משום דין ערב/מזיק יותר מסתבר החיוב כיוון שהנוסעים הסתמכו על אוטובוס זה, אלא שבטעם זה נראה שיש לבחון מהו שיעור האיחור – שהרי אם מדובר באיחור סביר אשר נהוג לפעמים לאחר בשיעור זה אין לחייבו, אך מדובר באיחור משמעותי יש לחייב.
זאת ועוד, יש הסוברים שתכנון עתידי אינו בגדר של הפסד וודאי אלא רק במניעת רווח (המבטל כיסו של חבירו) כגון שהגיע מאוחר לעבודה וכו', והרי על מניעת רווח החברה פטורה. אכמ"ל.
לסיכומו של עניין, מדין 'לך ואבוא אחריך' יש צדדים לחייב וזאת דווקא שישנו הפסד המוגדר כברי היזקא לנוסעים, וכל זאת, אם נאמר שמוכח שנגרם הפסד וודאי. אלא שכעת, בימינו, קיימת תקנת ממשלתית אודות פיצוים של חברת האוטובוס מחמת איחורים וברצוננו לבחון את זכות התביעה לתקנה זו.
תביעת פיצוים מהחברה בגין האיחור
בקובץ 'בית אהרון וישראל (גיליון ריח, מאמר בשם הרב בריזל) מובא דיון אודות אפשרות התביעה. הרב המחבר כתב שקיים נוהל של משרד התחבורה, כי במידה והאוטובוס יצא באיחור מהזמן שהיה אמור לצאת לפי לוח הזמנים קיימת זכות לנוסעים להתלונן במשרד התחבורה ובבית המשפט, והחברה חייבת לפצות את הנוסעים בגין כך. היות וחברות התחבורה התחייבו בהסכם שלהן מול משרד התחבורה לנהוג לפי הוראות אלו, על כן חלה ההתחייבות לפי הדין ומותר לתבוע תשלום זה מהחברה בבית משפט. יצוין, כי אין בגדר תביעה זו איסור של תביעה בערכאות כיוון שהחברות התחבורה מסרבות להתדיין בבית הדין והן כפופות להתדיין רק בבית משפט, ובאופן זה יש היתר לתבוע בבית משפט. בהערה 16 (במאמר זה) מובא בשם הר"י סילמן שליט"א שההתחייבות חלה ואין צריך היתר מבית דין לתבוע אותן.
לך ואבוא אחריך
מסקנה לדינא, מהאמור לעיל, במישור ההלכתי מצינו צדדים לחיוב ומנגד צדדים לפטור, ועל כן רק כאשר מוכח שנגרם הפסד ממון וודאי יש לבחון חיוב תשלום, אלא שלפנינו קיימת תקנה המאפשרת לתבוע פיצוים, תביעה זו מותרת שהרי החברה קיבלה את צדדי החיוב של התקנה הממשלתית ולכן במידה ומדובר באיחור שאינו מתקבל על הדעת יכולים הנוסעים לפנות לערכאות ולתבוע פיצויים.

רוצים להשאר מעודכנים?

הרשמו עכשיו לרשימת תפוצה