בעל קורא בתשלום שאחר קדם וקרא

אני בעל קורא, ובפורים האחרון ביקש ממני מישהו לקרוא מגילת אסתר וכשבאתי לקרוא אחד ממתפללי בהכ”נ רצה לקרוא ואף שאמרתי לו שהזמינו אותי לקרוא לא הקשיב לי והתחיל לקרוא והגבאי שהזמין אותי כבר שילם לי מראש את הכסף. האם אני צריך להחזיר לו? {יש לציין שהלכתי דרך מיוחדת לבהכ”נ}
האם אפשר לדון דהא דמשלמין לבעל קורא הוא על ההכנה וההליכה {עצם הקריאה הוא אפי’ סוג של תחביב} וא”כ יש לדון מדין השוכר פועל להביא לו שליחות ממקום והלך ולא מצא שמשלם לו שכרו משלם כיון שעשה שליחותו
{ואף שמ”מ הייתי מכין האם התם לא איירי שהיו לו עוד שליחויות?}
והאם אפשר לדון מטעמא דדיבורא לחד דיבורא למאה?
ובכלל יש לדון אם הגבאי היה יכול למנוע אותו והיה יכול להביא לכך שאוכל לקרוא ולא עשה זאת, ואף שאמר לו שהזמין מישהו האם לא היה אמור לעשות כל טצדקי כדי שאוכל לקרות
אשמח גם לנימוק בתודה מראש.

מצד שורת הדין מכיון ואתה הכנת את הקריאה, ובנוסף גם הגעת בזמן והיית מוכן לקרוא, ורק מחמת אלמות של המתפלל שלא הניח לך לקרוא, לא קראת, ויש לציין לדברי הרמ”א בשלחן ערוך אורח חיים סי נה’ סעיף כב’ ואין לאדם להתפלל בלא רצון הקהל. וכל מי שמתפלל בחזקה ודרך אלמות, אין עונין אמן אחר ברכותיו. עד כאן. ולכן אינך צריך להחזיר כלום, ואולי סכום סימלי,
והדברים מבוארים בשלחן ערוך סי’ שלד’ סעיפים א – ד וסי’ שלה’ שפועל שסוכם עמו על עבודת השקיית הנהר, ופסק הנהר, אם ידוע או שלא ידוע שכן דרך הנהר, ההפסד על הפועל, אלא אם כן הדבר ידוע לבעל הבית ולא ידוע לפועל, והטעם מבואר שם שהוא מאחר והפועל בא להוציא את שכרו מהבעל הבית, יכול הבעל הבית לטעון לו שמזלו גרם, וכן הדין לענין שכירות בית ברמ”א שם, אולם אם שילם את התשלום מראש, אין צריך להחזיר לו כלום, וכן מבואר שם סעיף ד’ הדין לענין מלמד שחלה התלמיד ולא יכול ללמד, ושם כתבו הפוסקים סברא שאין צריך לנכות כלום, מכיון והמלמד נוח לו יותר ללמד מאשר לנוח, ולא מחשבים לו כפועל בטל אלא צריך לשלם לו שכרו מושלם, וכתב הרמ”א סי’ שלה’ סעיף א וזה לשונו והא דצריכין ליתן למלמד שכרו מושלם, היינו דוקא אם נראה לבית דין שנהנה בלימודו יותר מביטולו, אבל אם נראה לבית דין שנוח לו בביטול, אינו נותן לו אלא כשאר פועל בטל. עד כאן דבריו.
ולכן גם במקרה דנן אם היה לך הנאה מסויימת במה שלא קראת את המגילה, צריך לחשב זאת, ובט”ז מבואר דין פועל בטל שיש בידו קבלה שתמיד הוא מחצית מהסכום שעליו סוכם עם המעביד, אולם פוסקי זמנינו כתבו שכיום אין החישוב כן, שיש אדם שמעדיף לעבוד ולא לנוח, והרי זה דומה לאוכלוסי דמחוזי הנזכר בגמרא שם, וכמו מלמד, ולכאורה גם בבעל קורא צריך לבדוק אם יש הנאה במה שלא קרא את המגילה בפועל, ולפי זה צריך לשום האם להחזיר בכלל וכמה.
אך עד כאן היה הדין אילו היה מדובר במקרה של אונס שלא היה להם לדעת, או ששניהם היה עליהם לדעת, ובין אנשים רגילים, אבל במקרה של השאלה, היות ומדובר בבית כנסת, מבואר במגן אברהם אורח חיים סי’ קנד’ ובמחצית השקל שם שעל אף שהפועל מוחזק כבר בכסף, מכל מקום עליו להחזיר מכיון ויד הקדש על העליונה, ודבריו ציוונו בגליון רעק”א על השלחן ערוך כאן, וממילא אינו יכול להסתמך על כך, אולם יש לדון אם נחשב כזה דבר בכלל אונס, מאחר והוא יכל לקרוא ולא אירע שום דבר מלבד אלמות של אחד המתפללים שלא הניח לו לקרוא, ואם לא ייחשב אונס, ממילא יש לחייבו כדין הלכו פועלים המבואר בסי’ שלג’.
ולפי זה יהיה חילוק, אם הבית כנסת הוא של אדם פרטי שכל התשלומים הם מכספו או שמדובר בבית כנסת שכונתי וכד’ וכל התשלומים הם מקופת בית הכנסת.
לא נראה דומה לסי’ שלה’ שהרי עשה כבר כל מה שנדרש הימנו, אבל כאן עיקר הפעולה היא קריאת המגילה בציבור רק שיש צורך להכין, אבל אין ההכנה עיקר, אמנם לענין שכר שבת דנו פוסקי זמנינו על מה השכר, אבל הוא רק משום ההכרח שאין רוצים ליטול שכר שבת, אבל בלאו הכי ברור שהשכר הוא על הפעולה הכרוכה בהכנה,
לא ברור מה הכוונה דיבורא לחד דיבורא למאה, שהרי לא קרא כלל.
אך העיקר בזה שלכאורה אין צריך להחזיר הוא משום דלא הוי כאונס של הגבאי, אלא כמו חזרה שלא היה לו כח להתעמת עם המתפלל שחטף את הקריאה, וממילא דמי לחזרת בעל הבית לאחר שהלכו הפועלים שצריך לשלם אם הפסידו, וכמו שכתבת בסוף דבריך.
ובענין ניכוי פועל בטל זה תלוי אם יש הנאה במה שלא קרא, או שזה דומה לאוכלוסי דמחוזא כמו שכתב השואל שהקריאה עצמה היא כבר סוג של תחביב ואם זה אכן כך, אין צריך לנכות כלום,
אך אם הגבאי באמת היה אנוס במה שלא מנע את המתפלל לקרוא יתכן שצריך להחזיר כמו שכתב המגן אברהם וכפי שנתבאר לעיל.

בהצלחה

בעל קורא בתשלום שאחר קדם וקרא

יש לכם שאלה בדיני חושן משפט וריבית ?

פנו כאן וקבלו מענה בדוא"ל

שאלה

תשובה

רוצים להשאר מעודכנים?

פרטי התקשרות

מפת אתר

הרשמו לקבלת עדכונים