ראשית לכל, מצינו מחלוקת הפוסקים לגבי לווה שאינו משלם בזמנו – האם הוא מוגדר גזלן. הקצות (סימן עג, ס"ק ב) דן אודות לווה שאינו מעוניין לפרוע את החוב ביום הפירעון אלא מספר ימים לאחר מכן, מסקנת הקצות שאין ביכולת הלווה לדרוש זאת ואף ההמתנה חשיב כשווה פרוטה. מדבריו עולה, כי אם המלווה אינו רוצה להמתין לפירעון (לאחר זמנו) בית דין נזקקים לרכוש הלווה, ועל כן הניתן להסיק שהלווה מוגדר כגזלן. יש לאפיין את הלווה כגזלן, מאידך יש הסוברים דאף אם לא מחזיר את המעות אין הוא מוגדר גזלן. מן הראוי לציין, כי המחלוקת היא דווקא במקרה בו מעיקרא סבר שיהיה לו כסף להחזר ההלוואה אך אם מדובר באופן שמתחילה הלווה סבר שלא יחזיר חשיב רשע. אם כן, בעניינינו, יש לבחון שני מרכיבים: א. האם חוב בית כנסת הוא כחוב של אדם פרטי; ב. האם מעיקרא סבר הבית הכנסת שאין הוא ישלם את השכירות.
בשו"ת מהרש"ג. חלק א, אורח חיים, סימן יז נשאל בעניין מי שמכר חומרי בנייה לצורך בניין בית כנסת, והמתפללים לא שילמו עבור חומרי הבנייה, ותבע אותם. כשלא רצו לשלם, פנה לערכאות, והתירו לו למכור את בית הכנסת כדי לגבות את חובו. ותשובתו, מצד הדין, לא ידעתי איסור בדבר. כי מכל מקום, מאחר שבית הכנסת של כפרים נמכר, אם כן, מכל שכן שנמכר לגבות חוב, כי פריעת בעל חוב מצווה הוא. והרי מבואר בחושן משפט סימן צז, דחוב נגבה ממקומות בבית הכנסת, ואפילו מספר תורה. בהמשך התשובה דן המהרש"ג אודות דין בית כנסת של כרכים ומסיק דגם אותו ניתן למכור לטובת חוב.(עיין פסקי תשובות, חלק ב, סימן קנג, אות כב)
למעשה, במידה והבית כנסת לא משלם יש צדדים בהלכה להתיר את פרעון החוב על ידי עיקול, אך שבמקרה שלפנינו, המשכיר לא מעלה טענה זו אלא טוען שהשימוש בבית כנסת הוא בגדר של גזל. על כן, נראה שאם מדובר שמעיקרא וועד בית כנסת לא סבר לשלם את השכירות הם יכולים להיות מוגדרים כ-גזלנים, אך אם לא כן אין להגדיר אותם כך. זאת ועוד, נראה שיש לחלק בין הגדרת הגברא לבין הגדרת הבית כנסת כ-גזל, שהבית כנסת עצמו לא ייחשב כדבר גזול.
יחד עם זאת, נראה שיש לעורר את הוועד והציבור לשלם בהקדם את החוב, דהרי נאמר במסכת סנהדרין (דף קח.) שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא בעוון הגזל. ומובא בפלא יועץ (ערך גזל) שכל זמן שיש גזל בידו אין תפילתו נשמעת.
מסקנה לדינא, הבית כנסת עצמו לא חשוב כגזל אך יש להקדים ולשלם את החוב
ידוע חמר עון הגזל עד שאמרו (סנהדרין קח, א) שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל. וכל זמן שגזל בידו אין תפלתו נשמעת (שמות רבה כב ג) ומאכילים אותו לעולם הבא גחלי רתמים וצריך לחזר בגלגול כדי לשלם. והודעתי הן כתיב בקנטרס אורות אילים (דף קיג) מעשה נפלא שארע בימי הרב ישראל בעל שם טוב שבא אחד בגלגול סוס והיה..